החלטה בתיק בר"ע 53973-05-13

השופטת רונית רוזנפלד

1.         לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת שרה מאירי; ב"ל 45387-05-12), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לעניין ניידות (להלן גם הוועדה) מיום 18.3.12.

2.         עניינו של המבקש נדון בפני ועדות לעניין ניידות במשך שנים. ועדת עררים מיום 27.8.07 קבעה כי מצבו מתאים ליישום לפי פריט ליקוי ד(1) לתוספת להסכם בדבר גמלת ניידות, שעניינו "נקע מלידה במפרק הירך", וקבעה לו 50% מוגבלות בניידות, לא לצמיתות. המבקש טען כי מצבו מתאים לפריט ליקוי ד(2) שעניינו "נקע מלידה דו צדדי במפרקי הירך" (המקנה 80% מוגבלות בניידות). לאחר שערעור שהגיש על ההחלטה האמורה נדחה, ניתן פסק דין בבית דין זה בו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המבקש יועבר לוועדה בהרכב אחר, אשר תתייחס לכלל המסמכים הרלוונטיים שהמבקש הפנה אליהם (בר"ע 568/09 מיום 8.2.10).

            הוועדה התכנסה ביום 7.4.10 וקבעה כי קיימת למבקש נקיעה של רגל ימין אך לא נמצאה נקיעה ברגל שמאל, המצדיקה קביעת אחוזי נכות לפי פריט ליקוי ד(2). בהחלטה צויין כי לדעת הוועדה יש הבדל ברור בין DDH (פגם התפתחותי) לבין CDH (נקע, מצב בו ראש הירך אינו במקומו). הוועדה התייחסה לצילום רנטגן עדכני, וציינה כי אין מדובר בנקע, וקרוב לודאי גם לא בדיספלציה של פרק הירך השמאלי, כי אם בתהליך התפתחותי שגרם להתרחבות צוואר וראש הירך.

3.         המבקש הגיש ערעור על ההחלטה האמורה. בפסק דינו של בית הדין האזורי שניתן בערעור, נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה על מנת שתתייחס למסמכים הרפואיים מיום 13.12.1965 ומיום 31.1.1966 המציינים נקיעה בשני פרקי הירכיים מלידה. כמו כן, אם תקבע הוועדה כי רגלו השמאלית של המבקש היא במצב של נקע, תשקול הוועדה יישום פריט ליקוי ד(2) בהתאם למידת חומרת מצב תת הנקע בו לוקה המבקש (השופטת נטע רות; ב"ל 37721-04-10; השופטת נטע רות, להלן גם פסק הדין הקודם).

4.         הוועדה התכנסה על פי הוראות פסק הדין הקודם, רשמה את תלונות המבקש ואת הממצאים המתוארים במסמכים הרפואיים הרלוונטיים, ובהחלטתה שבה על קביעתה לפיה מצבו של המבקש מתאים לפריט ליקוי ד(1). המבקש ערער על ההחלטה לבית הדין האזורי, שדחה את הערעור בקובעו  כי הוועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין הקודם. מכאן בקשת רשות הערעור מושא החלטה זו.

5.         בבקשה נטען כי הוועדה לא התייחסה כנדרש למסמכים מיום 13.12.65 ומיום 31.1.66, לא נימקה את החלטתה באופן ברור, ונפלו בהחלטתה סתירות. בין השאר נטען כי הוועדה לא התייחסה למונח של DDH ושגתה בכך שלא יישמה את פריט ליקוי ו-א-1.

6.         לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקול הוועדה, בנימוקי הבקשה ובכלל חומר התיק, לא שוכנעתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה מתן רשות ערעור.

7.         עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי הוועדה רשמה לפניה את דברי ב"כ המבקש, ציינה את הממצאים העולים מן המסמכים משנת 1965 ומשנת 1966 כפי שנדרשה בהוראות פסק הדין הקודם, ואף התייחסה לממצאי צילומי רנטגן חדשים מיום 13.3.12. בהחלטתה פירטה הוועדה כי על פי הממצאים, המבקש אינו סובל ממצב של נקיעה במפרק הירך השמאלי. השינויים שהודגמו בירך הינם תוצאה של פגם התפתחותי והם אינם מעידים על מצב של פריקה. הוועדה עמדה בהחלטתה על את ההבדל בין מצב של פריקה לבין מצב של תת פריקה, וציינה כי אף שההבדלים ביניהם משמעותיים, משתמשים לגביהם במונח דומה (CDH).  הוועדה אף הרחיבה בהחלטתה וציינה כי טווחי התנועה במפרק השמאלי של המבקש כפי שנבדקו, אינם מתאימים ליישום במסגרת סעיף ו-א-1.

           טענותיו של המבקש מתמקדות בשיקול דעתה הרפואי-מקצועי של הוועדה, ובכך אין בית הדין מתערב. טענות נוספות שנטענו בבקשת רשות הערעור חורגות מן ההנחיות שהופנו לוועדה על פי הוראות פסק הדין הקודם, ומשכך דינן להידחות.

8.         הנה כי כן, מהחלטת הוועדה עולה כי היא מלאה אחר הוראותיו של פסק הדין הקודם, ולא מצאתי בהחלטתה טעות משפטית המצדיקה התערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי.

9.         סוף דבר -

בקשת רשות הערעור נדחית. אין צו להוצאות.     

ניתנה היום,  ד' תמוז תשע"ג (12 יוני 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: